פסק-דין בתיק ע"פ 2536/08

1.         ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן) מיום 14.7.08 (בת"פ 7470/05), על פיה נדחתה בקשת המערערים להארכת המועד לביצוע צווי איסור שימוש ואטימה שהוטלו על המערערים בגזר דין שניתן בעניינם, ובעניינם של המשיבים הפורמאליים, ביום 11.2.07.

זהו, למעשה, סיבוב שלישי של התדיינות בעניינם של המערערים. תחילה הורשעו המערערים ע"י בית המשפט לעניינים מקומיים בשימוש במקרקעין בלא היתר, עבירה לפי ס' 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, ודינם נגזר לקנס, התחייבות להימנע מעבירה, הפסקת השימוש בבניין נשוא העבירה, ואטימת פתחי הגישה אליו. ערעור שהוגש לבית משפט זה על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה (ע"פ 40223/07 ע"פ 40224/07), ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא (רע"פ 727/08, 924/08). ימים ספורים לאחר דחיית בקשתם ע"י בית המשפט העליון, הגישו המערערים לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לפי ס' 207 לחוק התכנון והבנייה להארכת המועד לביצוע צווי האטימה ואיסור השימוש. בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 16.4.08. ערעור שהוגש על החלטה זו לבית משפט זה, נדחה (ע"פ 2331/08), וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון (רע"פ 6353/08). ביום 13.7.08, ימים ספורים טרם מתן החלטת בית המשפט העליון, הגישו המערערים לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה שנייה לפי ס' 207 לחוק התכנון והבניה להארכת המועד לביצוע צווי האטימה ואיסור השימוש. בהחלטת בית המשפט נשוא הערעור נדחתה בקשתם. מכאן הערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני סבורה כי דין הערעור להידחות, מאותם הטעמים שנמנו בהחלטתי מיום 24.6.08 (ע"פ 2331/08).

את בקשתם להארכת המועד לביצוע הצווים תולים המערערים ב"שינוי נסיבות חשוב ביותר", המתבטא, לטענתם, בקידום משמעותי של תוכנית בנין עיר שיוזמים המערערים ואשר אם תאושר תאפשר הכשרת השימוש בבניין. שינוי הנסיבות עליו הם מצביעים הוא שיבוצה של אותה תוכנית לדיון בפני הועדה המחוזית לתכנון ובניה במהלך חודש ספטמבר (ראה מכתבו של גיא דייגי, אחראי תנאי סף בלשכת התכנון המחוזית במשרד הפנים, מיום 3.7.08). ואולם, גם בהתעלם ממכתבו של היועץ המשפטי של הועדה המחוזית לתכנון ובניה מיום 20.7.08, אשר הוצג ע"י המשיבה, ועל פיו אין התכנית עומדת בשלב זה בתנאי הסף להגשתה, אין בשיבוצה של התכנית לדיון כדי להורות כי היתר הבניה מצוי "בהישג יד" ואין בכך משום שינוי נסיבות המצדיק הארכת המועד לביצוע הצווים. למותר לציין כי אין כל חדש גם בחוות דעתו של רב ניצב (בדימוס) רפי פלד שצורפה לבקשה, ואשר תוכנה זהה לחוות דעת אחרת שהוצגה בהליך הקודם.

צדק בית משפט קמא, אם כן, בקבעו כי אין כל חידוש בבקשה. טענות דומות של המערערים נדונו בהליכים הקודמים ונדחו ע"י כל הערכאות. יודגש כי האפשרות שיינתן רישיון בניה ואפילו בימים אלה ממש (תוך 18 חודשים ממועד מתן גזר הדין) נשקלה ע"י בית המשפט לעניינים מקומיים כבר בגזר הדין שניתן בעניינם של המערערים. חרף זאת, דחה בית המשפט את הבקשה, בין היתר לאור מעמדם של המערערים בנכס (וראה התייחסות לעניין זה גם בפסק הדין שניתן בע"פ 40223/07, 40224/07 ובע"פ 2331/08). בנסיבות אלה, בהם מתעלמים המערערים מהחלטות שניתנו בעניינם בעבר, ומעלים בשנית ובשלישית טענות שנדונו ונדחו, אין כל הצדקה להורות על החזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת שישמע את הבקשה במעמד הצדדים (והשווה: ע"פ 10023/07 יעקב סבן ציוד לבניה בע"מ ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה,ניתנה ביום 20.12.07). המערערים מגישים, ומוסיפים ומגישים, בקשות להארכת מועד לביצוע הצווים, כשבקשות לעיכוב ביצוע לצידן, ככל הנראה מתוך תקווה שעם חלוף הזמן תאושר התכנית ויינתן ההיתר המיוחל. ואולם, היתר הבנייה אינו נראה באופק, ומטעמים הנעוצים ביעילות אכיפתם של דיני התכנון והבניה, ולאור הזמן הרב שחלף מעת מתן גזר הדין בעניינם של המערערים, אין מקום למתן ארכה נוספת לביצוע הצווים. כאמור, הדברים נכונים מכוח קל וחומר, מקום בו מדובר בדיירים המתגוררים במקום על פי חוזי שכירות בלתי מוגנת.

הערעור נדחה.

צו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטת בית המשפט מיום 27.7.08 - יבוטל.

ניתן היום כ"ז בתמוז, תשס"ח (30 ביולי 2008), במעמד ב"כ המערערים עו"ד גוטמן ועו"ד רווה; ב"כ המשיבה עו"ד חביליו, וב"כ המשיבים הפורמליים עו"ד אבני.

                                                                                ________________

ג. כנפי-שטייניץ, שופטת

ב"כ המערערים, עו"ד גוטמן: בנסיבות האלה, הואיל ועל פניו יש לנו איזשהו סיכוי בבר"ע, בהתבסס על הערכת השופט שפירא, אנחנו מתכוונים להגיש ברע תוך זמן קצר לבית משפט עליון, ובנסיבות אלה על מנת שהברע לא תסוכל, מבקשים להאריך את הצווים  עד למועד שבקשה להארכת הצווים תבוא לביתהמשפט העליון ותהא בצמוד לברע.

עו"ד חביליו : מתנגד בתוקף לבקשות.  אנחנו היינו במצב הזה בדצמבר כשמותב זה דחה את הערעור הראשון, ובית המשפט קיבל את ההתנגדות. היינו במצב הזה ביוני כאשר עוד פעם בית המשפט דחה. בית המשפט העליון דחה את הערעור הקודם. לכן, הסיכויים פה הם אפס. אין מקום בכלל לחשוב על קבלת הערעור כיוון שהנושא הזה נדון בבית משפט העליון פעמיים.

השופט שפירא בכלל לא נכנס לגוף העניין, וקבע דיון לעוד יומיים בגלל שזה קרוב שבקרובים.

יש מסר שעובר, עיכוב ביצוע וערעור ומקומי ונסיבה חדשה, וכמו שאמרה השופטת בר אשר בית המשפט צריך לתת לזה סוף.

עו"ד רווה :  בניגוד לדברי חברי, אנחנו לא עושים צחוק. אנחנו משתדלים לעשות כל פעולתנו במסגרת החוק ולנקוט את כל ההליכים המשפטיים החוקיים.  אבקש מבית המשפט לשקול שוב לתת לנו אם לא עיכוב ביצוע בלתי מוגבל בעליון אזי עיכוב ביצוע מוגבל ל- 7 ימים ואנחנו ננסה לשכנע שופט בבית משפט העליון שאולי לאור הנסיבות החדשות של ההתקדמות התכנונית, שבית המשפט פה לא קיבל אותה. לעניין דברי עו"ד חביליו לשים סוף אני אומר שבואו לא נשכח שיחסית לעשרות תיקים, המערכת מאוד ממהרת.  עשרות מקרים בהם ביצוע הצווים נדחה ונדחה ולנו לא נותנים.

עו"ד אבני :  אנ ילא ראיתי את ההחלטה. כל מה שאנחנו יודעים בשלב זה הוא רק השורה התחתונה כפי שהוקראה על ידי בית המשפט. לא ראיתי נימוקים ושיקולים ואני חושב שזה לגיטימי לאפשר למערערים וגם לנו לקבל את ההחלטה במלואה, ללמוד אותה ולשקול צעדיהם.  אני לא יכול להגיד אם יש מקום לברע או הליכים אחרים, אבל את פרק הזמן הקצר שצריך כדי ללמוד את ההחלטה להתייעץ עם הלקוחות ולהחליט מה לעשות זה ראוי בנסיבות העניין, גם אם מקבלים את דברי עו"ד חביליו ואני לא מקבל את דבריו.

כדי שמרשנו לא יהיו חלילה במצב של הפרת צו כמו שעו"ד חביליו רוצה, שמרגע שיוצאים מהאולם הזה יש הפרת צו. אבקש לאפשר לנו פרק זמן, לא ארוך, לשיקול דעת בית המשפט ללמוד את ההחלטה,להחליט אם יש מקום לצעדים נוספים או לא. סדר גודל של בין שבוע לשבועיים.  בהתחשב בכל נסיבות העניין זה לא יעלה ולא יוריד ואנחנו לא מבקשים חצי שנה.

החלטה

מן הטעמים שפורטו בפסק הדין שניתן היום,  כמו גם בפסק הדין שניתן ביום 24.6.2008 בע"פ 2331/08 בעניינם של הצדדים, איני רואה מקום להמשך עיכוב ביצועם של הצווים.

הבקשה נדחית.